שעמום וחופש

בתקופה האחרונה יוצא לי לשאול את הילדים/ות הרבה פעמים בסדנאות שאני מעבירה אם יש להםן תכניות לחופש.

חלק אומרים/ות שיש, חלק אומרים/ות שחצי, ותשובה נפוצה גם היא שמחכים/ות פשוט לא לעשות כלום. לקצת זמן, בלי מחוייבות, בלי ביצועים, פשוט מחכים/ות לכלום.

זה הדבר הכי כיף בחופש כשאת/ה נער/ה לא?

להתעורר מאוחר, לבהות בתקרה, להשתעמם יחד עם החברים/ות... ופתאום למישהי/ו יש איזו הברקה למשהו מגניב לעשות.

או רעיון לאיזה שיר. או מחשבה פורצת דרך.

אני עובדת עם אנשי חינוך בלתי פורמלי על בניית תכניות קיץ, ורואה תכניות עמוסות עמוסות עמוסות, עמוסות אפילו לעייפה... מלאות אטרקציות, פעילויות... רק שלא יבוא איזה ילד/ה ויגיד למדריך/ה שמשעמם.

ואם יהיה לו או לה קצת משעמם, אז מה?

שעמום יכול להיות מנוע ליצירה וליוזמה.

בזה שאנחנו מייצרים כל הזמן פעילות וכל הזמן אקשן אנחנו מחנכים/ות את הילדים/ות להיות רק צרכנים, ולא יצרנים.

אנחנו לפעמים שוכחים, כמבוגרים, שאפשר ואפילו כדאי לתת לילדים/ות קצת להשתעמם. אפילו קצת.

זה מפחיד אותנו שאולי נאבד שליטה, אולי הם ינסו דברים שלא כדאי - אבל גם מההתנסויות האלה, צומחת הבנה, גם מההתנסויות האלה אפשר ללמוד ואפילו להתבגר.

כדאי ורצוי להשאיר לילדים/ות מקום לברוא לעצמםן תעסוקה.

אבל בשביל זה הם צריכים קצת להשתעמם.

מ יודע, אולי יווצר מתוך השעמום הזה משהו גדול ומדהים וחדש.